<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' תשא</h1>
<h2>דף ח:</h2>
אין עושין שררה על הציבור פחות משנים. אמר ר' שמואל בר נחמני על שם והם יקחו את הזהב (שמות כ"ח). אמר ר' חמא ביר' חנינא מפסולת של לוחות העשיר משה, הה"ד פסל לך (שם ל"ד), הפסולת יהא שלך. אמר ר' חנין מחצב של אבנין טובות ומרגליות פתח לו הק' וממנו העשיר משה. והביטו אחרי משה (שם ל"ג) חד מר לגנאי וחד מר לשבח, מאן דיימר לגנאי חמי שקי, חמי כרעי, אכל מן דיהודאי ושתי מן דיהודאי וכל דיליה מן דיהודאי, ומן דיימר לשבח נחמי צדיקא ונזכה.
תנן ר' ישמעאל אומר כהן לא יתרום מפני החשד. תני הגזברים היו מפשיטין בקלקים מפני החשד. תני מדברים היו עמו משעה שנכנס ועד שיוצא. ואקשו וימלו פומיה (הפחד מ"ה) [מוי] אמר ר' תנחומא מפני הברכה. תני אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפלה ולא בקמיע שמא יעני, ויאמרו מעון תרומת הלשכה העני, ושמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר, שצריך אדם לצאת ידי הבריות, כשם שהוא צריך לצאת ידי המקום, שנא' והייתם נקיים מה' ומישראל (במדבר ל"ב), ואומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם (משלי ג'). ר' שמואל בן נחמני בשם ר' יונתן אמר בתורה בנביאים ובכתובים מצינו, שצריך אדם לצאת ידי הבריות, כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום, בתורה מנין דכתיב והייתם נקיים מה' ומישראל (במדבר ל"ב), בנביאים מנין אל אלהים ה' אל אלהים ה' הוא יודע וישראל הוא ידע (יהושע כ"ב), בכתובים מנין ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם (משלי ג').
<h2>דף ט.</h2>
אלו השאלות התלויות. אמרה התורה ונתנו איש כפר נפשו [שמות ל'], בזמן שבית המקדש קיים היה שוקל שקלו ומתכפר לו עכשיו שאין בית המקדש קיים חייב ליתן מתנות לאביונים, כמו שכתוב ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים (אסתר ט'), ואין צריך לומר בפורים, אלא אפי' בשאר ימות השנה, כשעני בא לידך מי שהוא צריך למזונות חייב אתה ליתן לו, מי שהוא צריך לכסות חייב אתה ליתן לו. ועני עובר ממקום למקום חייב לטרוח לו בשתי סעודות. ואם רוצה ללון נותנין לו פרנסת לינה, ומאי נינהו מטה וכר וכסת, שבת נותנין לו מזון שלש סעודות, וכל המרחם על עני ונותן לו כאילו חונן לקונו, וכאילו מלוה את קונו שנא' מלוה ה' חונן דל (משלי י"ט), וכביכול עבד לוה לאיש מלוה (שם כ"ב) ואמר רב אסי אלמלי מקרא כתיב אי אפשר לאומרו, עני שבא ושואל צריכין אנו לבדוק אחריו, אי לא, במזונות (אין) אנו שואלין, שכיון שחיי נפש הוא נותנין לו לאלתר בלא בדיקה, אי לא [ו]כשאנו שואלים, בכסות בודקין אחריו, אי לא, כיון שהוחזק רמאי צריכין אנו לבדוק אחריו, שמא רמאי הוא, וברמאות בא עלינו, או אינו כיון שערום הוא לפנינו, וכתיב כי תראה ערום וכסיתו (ישעי' נ"ח) חייבין אנו לכסותו. ואין בודקין למזונות דבר זה מחלוקת ר' הונא ורב יהודה דרב הונא אמר בודקין למזונות ואין בודקין לכסות, ורב יהודא אמר בודקין לכסות ואין בודקין למזונות הלכתא כר"ה או כר"י. ולענין השאלות, תא שמע דאמר ר' הונא בודקין למזונות ואין בודקין לכסות, אם תרצה ללמד דבר זה מן המקרא תלמדהו, ואם מן סברא מן שיקול הדעת תלמדהו, ומקרא דכתיב כי תראה ערום וכסיתו (ישעי' נ"ח) לאלתר, ואם משיקול הדעת תלמדהו, שהרי עומד לפניך ערום מבוזה, לפיכך חייב אתה לכסותו מיד, אבל במזונות אין אתה יודע אם רעב הוא ואם לאו לפיכך בודקין למזונות ואין בודקין לכסות, [ורב יהודה אמר בודקין לכסות ואין בודקין למזונות] שבמזונות כתיב הלא פרוס לרעב לחמך, פרס לאלתר, אבל לענין כסות כתיב כי תראה ערום וכסיתו, לכשתראה לך, ושיקול הדעת מזונות חיי נפש הם, לפיכך לאלתר בלא בדיקה, אבל הכסות אינו חיי נפש בודקין אותו, והלכה כר' יהודה. שכך שנינו בברייתא כדבריו, אמר כסוני בודקין אותו, אמר פרנסוני אין בודקין אותו, וכן הלכה.
<h2>דף יד:</h2>
תני ר' יהודה בן לקיש אומר שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, אחד שהיו לוחות הברית נתון בתוכו, ואחד שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו, זה שהיה לוחות הברית נתון בתוכו, היה מונח באהל העדות, שנא' וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה (במדבר י"ד). וזה שהיה שברי לוחות נתונין בתוכו, היה נכנס ויוצא עמהם, ופעמים היה (מתרה) [מתראה] עמהם. ורבנן אמרי ארון אחד היה. ופעם אחת יצא בימי עלי ונשבה. וקרא מסייעי לרבנן, דכתיב אוי לנו מי יצילנו [מיד האלהים האדירים האלה] (ש"א ד') מלה דלא חמון לה מעולם. וקרא מסייעי לר' יהודה בן לקיש ויאמר שאול לאחיה הגישה [ארון האלהים] (שם י"ד) והלא הארון בקרית יערים היה, ומה עבדון ליה רבנן (להגישה האפוד הציץ) [הגישה אלי הציץ]. וקרא מסייעי ליה לר"י ב"ל הארון וישראל ויהודה ישבים בסכות (ש"ב י"א), מה עבדין ליה רבנן לסכך שהיה (בקרויו) [בקירוי], שעדיין לא נבנה בית המקדש.
